פסק-דין בתיק ב"ל 2345-10-11

1.         לפני שני ערעורים מכוח סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), אשר הדיון בהם אוחד. האחד - ערעור מטעם המוסד לביטוח לאומי (בל' 35473-09-11) על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.8.2011 (להלן - הוועדה), אשר קבעה כי דרגת נכותה היציבה של המבוטחת בגין מחלת הפיברומיאלגיה עומדת על 10%; השני - ערעורה של המבוטחת כנגד אותה החלטה, בנוגע לשיעור הנכות שנקבע לה (בל' 2345-10-11).

העובדות הרלוונטיות

2.         המערערת, ילידת שנת 1970, נפגעה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה ביום 1.7.2009. ועדת דרג ראשון קבעה ביום 16.3.2011 כי למבוטחת נכויות זמניות בגין פגימה נפשית ופגימה נוירו-אורטופדית, אך קבעה כי מחלת הפיברומיאלגיה אינה קשורה לתאונה.

3.         המבוטחת הגישה ערר על קביעת הוועדה מדרג ראשון, ובכלל זה על קביעת העדר הקשר הסיבתי עם מחלת הפיברומיאלגיה.

4.         הוועדה הרפואית לעררים, בישיבתה מיום 2.8.2011, קבעה לעניין מחלת הפיברומיאלגיה  כדלקמן:

" מדובר בתסמונת של פיברומיאלגיה שהתפתחה ( שני חברי הוועדה ד"ר עמיהוד ופרופ' מלמד פקפקו בכך), שהתפתחה מספר חודשים אחרי התאונה שבה נפגעה בע"ש הצוארי (ללא כל עדות עזר שלא נערכו). מאחר שהנפגעת מסוגלת לעבוד עבודה מלאה עם מגבלות מסויימות ולתפקד כראוי אני מעריך את נכותה ב- 10% סעיף 35 (1) (ב)" (ההדגשות אינן במקור).

לפיכך, נקבעו למבוטחת, 10% נכות יציבה בגין מחלת הפיברומיאלגיה. על החלטה זו הוגשו שני הערעורים שבפני.

טענות הצדדים

ערעור המוסד

5.         לטענת המוסד, הוועדה פעלה בניגוד לתקנה 32 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - התקנות), הקובעת כי החלטת הוועדה לעררים תינתן פה אחד או ברוב דעות. המוסד סבור כי מפרוטוקול הוועדה עולה כי שניים מחברי הוועדה לא היו בדעה שהמחלה קשורה סיבתית לתאונה, ולפיכך קביעת הנכות בקשר עם המחלה מהווה פגם משפטי.

6.         ב"כ המבוטחת טען כי המבוטחת נבדקה בוועדה על-ידי הראומטולוג (ד"ר בנו פישל) אשר מחלת הפיברומיאלגיה הינה בתחום מומחיותו. ד"ר פישל בדק את המבוטחת ומצא קשר סיבתי בין המחלה לבין הפגיעה בעבודה, כאשר שני המומחים הנוספים שישבו בוועדה הם אורטופד ונוירולוג שאין להם כל מומחיות במחלה זו.

לגישתו, כל חברי הוועדה הסכימו להמלצת הרופא הראומטולוג, שאם לא כן לא היו חותמים על פרוטוקול הוועדה; גם אם לשניים מבין חברי הוועדה היה בתחילה פקפוק מסוים, אין בו כדי להחשב כאי הסכמה עם מסקנת המומחה. עוד טען כי לא יעלה על הדעת ששני חברי הוועדה שמחלת הפיברומיאלגיה אינה בתחום התמחותם, יכולים לאיין את מסקנותיו של הרופא בתחום הרלוונטי.

ערעור המבוטחת

7.         ב"כ המוסד הסכימה להחזיר את עניינה של המבוטחת לוועדה הרפואית, על מנת שתתייחס במפורש לחוות הדעת של ד"ר עמיטל אשר הוצגה בפני הוועדה ותשקול מחדש את שיעור הנכות וככל שלא תסכים עם קביעתו של ד"ר עמיטל תנמק את קביעתה.

הכרעה

8.         על פי סעיף 123 לחוק, החלטות של הוועדה הרפואית לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים של הוועדה הרפואית לעררים כל עוד היא ממלאת את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין-שיפוטית.

9.         בעניין זה, בשים לב להסכמת ב"כ המוסד לקבל את ערעור המבוטחת ולהחזיר את עניינה לוועדה לשקול מחדש את שיעור הנכות בגין מחלת הפיברומיאלגיה, השאלה היחידה שנותרה להכרעתי היא האם יש לקבל את ערעור המוסד ולפיו החלטת הוועדה לא ניתנה כדין.

10.        תקנה 32 לתקנות קובעת כי " החלטת הוועדה לערעורים תינתן פה אחד או ברוב דעות ובאין רוב דעות, יכריע היושב ראש".

11.        בפרוטוקול הוועדה בענייננו מצויין במפורש, כי שניים מתוך חברי הוועדה פקפקו בקביעת המומחה שבדק את המבוטחת אשר מצא קשר סיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה לבין התאונה. משמעות הדברים היא, כי נותר ספק באם שני חברי הוועדה הנוספים היו בדעה לפיה קיים קשר סיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה לבין התאונה.